מכירה את התחושה
שלא משנה מה את עושה
את מרגישה שאת יותר מידי?
יותר מידי רגישה
יותר מידי מתרגשת
יותר מידי שותקת
יותר מידי מדברת
ואז, בלי לשים לב
את מתחילה להתנצל
״סליחה שאני בוכה״
״סליחה שאני חופרת״
״סליחה שאני שותקת״
וגם אם את לא אומרת את זה בקול רם
משהו בך ממשיך לשאול
למה אני לוקחת את זה כל כך קשה?
למה אני לא פשוט זורמת?
מה הבעיה שלי?
ואת כבר עייפה
מלנסות להשתנות כדי להרגיש בסדר.
עייפה מהביקורת העצמית
ומהתחושה שאת עוד לא ״מספיק״
גם אני הייתי שם, רחוקה מעצמי, מנסה להשתנות מתוך ביקורת והלקאה עצמית.
אבל רק שהפסקתי לנסות להיות אחרת, גם הפסקתי להתנצל על מי שאני.
יצרתי זוגיות שלא חלמתי שקיימת,
יש לנו שלוש בנות מדהימות
ואני הולכת לישון כל לילה (כמעט) עם חיוך מאוזן לאוזן ומלאה בהודיה.
וזה לא קרה כי הפסקתי להיות רגישה או נהייתי קלילה יותר,
אלא כי שיניתי את הדרך שבה אני מסתכלת על עצמי
ועל מה שקורה בתוכי.
𖦹 מתחרטת על משהו שאמרת וחושבת שהיית צריכה לשתוק.
𖦹 מתעסקת בשיפור תמידי של עצמך.
𖦹 מקטינה את עצמך כדי לא להיות ״יותר מידי״.
𖦹 חווה ביקורת עצמית שמשתקת אותך.
𖦹 מוותרת על עצמך בשביל אחרים.
𖦹 מנסה להיות קלילה יותר, רגישה פחות, בטוחה יותר, כאילו קיימת גרסה של עצמך שתהיה סוף סוף מספיק טובה.
אם את מוצאת את עצמך שוב ושוב
אז ההרצאה הזו בדיוק בשבילך
נעים להכיר,
אני שיה לב
פסיכותרפיסטית הוליסטית, מאמינה בכל ליבי שאת לא צריכה להשתנות כדי להנות מעצמך ומהחיים שלך.
את רק צריכה לשנות את נקודת המבט שלך.
איך אני יודעת?
לא כי היום אני פחות רגישה, יותר קלילה או יותר רזה מפעם.
אלא שהיום יש לי את הכלים ואת נקודת המבט הנכונה כך שאני מסיימת את היום שלי מסופקת ומלאת הודיה.
וגם לך מגיע.
און ליין
תרשמי אותי
